מקור השם קפה הוא במילה הערבית קהווה (قهوة), קיצור השם קהוות אל-בּוּן – יין הפול. סוברים כי מקורו של השם בממלכת קאפה שבאתיופיה, שהיא כנראה מקורו של צמח הקפה.המיסיונר היישועי פדרו פאיש הוא ככל הנראה האירופאי הראשון שדיווח על "המשקה המוזר" שהגיש לו קיסר אתיופיה זה דנגל בשנת 1603.

מקור אגדי אחד לגילוי צמח הקפה מספר על המיסטיקן הסופי התימני שייח אש-שאדילי, שראה עיזים מתנהגות באופן חיוני במיוחד בעת שסייר באתיופיה. כשטעם את הפולים שאכלו עיזים אלו, חווה גם הוא את אותה חיוניות. מקורות אחרים מספרים את אותו הסיפור על רועה עיזים אתיופי (או ערבי) בשם חאלדי.

באתיופיה היה נהוג בעבר לאכול את פולי הקפה, ולא להכין מהם משקה. נזירים אתיופים נהגו ללעוס את הפולים כדי לשמור על עירנותם. הקפה נדד עם סוחרים תימניים, שהביאו אותו לארצם והחלו לגדלו שם.

החשוב מבין הכותבים הראשונים על קפה הוא עבד אל קאדר אל ג`אזירי, שפרסם בשנת 1857 חיבור על ההיסטוריה והמחלוקות החוקיות סביב הקפה שנקרא "אומדת אל ספווא פי היל אל קהווה". לדבריו, המופתי של עדן, ג`מאל א דין אל דהבאני, היה הראשון שהחל להשתמש בקפה באופן המקובל היום סביב שנת 1454. אל ג`אזירי מתאר את ההתפשטות של הקפה צפונה, מתימן למכה ולמדינה, ומשם לערים הגדולות של העולם המוסלמי - קהיר, דמשק, בגדאד ואיסטנבול. בשנת 1511 נאסרה שתיית הקפה במכה, ובשנת 1532 הצטרפה קהיר לאיסור, אך לאור הפופולריות העצומה של המשקה, בוטל האיסור במהרה. בשנת 1554 נפתח בית הקפה הראשון באיסטנבול על ידי שני סוחרים סורים. מסופר כי סוחרים אלו הצליחו כל כך עד שאחד מהם צבר אחרי שלוש שנים סכום של חמשת אלפים מטבעות זהב. בשנת 1633 אסר הסולטן מורד הרביעי את הקפה ואת הטבק ואף הטיל עונשי מוות על שותי קפה, אך בשנת 1634 הוציא המופתי הגדול של האימפריה העות`מאנית מוחמד בהאי אפנדי פתווה המתיר את העישון ושתיית הקפה מתוך העיקרון שכל מה שאינו אסור במפורש במסורת האסלאמית – מותר

המסחר הער בין ונציה לבין ארצות צפון אפריקה, והיבוא של מגוון סחורות אפריקאיות אליה, הביא לחדירת הקפה לוונציה, המקום הראשון בו שתו קפה באירופה. כבר במאה ה-16 הביאו חברת הודו המזרחית הבריטית וחברת הודו המזרחית ההולנדית קפה לאנגליה, ובית הקפה הראשון בה נפתח בשנת 1650 באוקספורד על ידי יהודי טורקי בשם ג`ייקוב או ג`ייקובס. הפופולריות של המשקה נסקה במהרה, ובשנת 1675 כבר היו באנגליה כ-3,000 בתי קפה. לצרפת הגיע הקפה בשנת 1669, בעקבות ביקור של השגריר הטורקי שהביא עימו כמות נכבדה של אבקת קפה ואף מספר פולי קפה לחצר המלכותית, ובכך ביסס את שתיית הקפה בפריס. לווינה הגיע הקפה כשלל בעקבות הניצחון מול הטורקים בקרב וינה (1683), ושם אף השתרש המנהג של שתייתו בליווי חלב וסוכר.

לעולם החדש הגיע הקפה בעקבות הקולוניזציה הצרפתית, ראשית למרטיניק ואיי הודו המערבית, בהם הקימו הצרפתים מטעי קפה. בשנת 1787 הבריח סגן אלוף פרנסיסקו דה מלו פאלטה פולי קפה מגיניאה הצרפתית לברזיל, הברחה ששינתה את ההיסטוריה של הקפה. השימוש הנרחב בכוח עבודה של עבדים במטעי הקפה של ברזיל הביא לעלייה ניכרת בתפוקת הקפה העולמית במהלך המאה ה-19 ולהפיכתו ממשקה של האצולה למשקה עממי. במהלך רוב המאה ה-19 והמאה ה-20 הייתה ברזיל היצרנית העיקרית של קפה בעולם ומונופול-למעשה, אך מדיניותה, שגרסה שמירה על מחירים גבוהים, הביאה לכניסת יצרניות חדשות לשוק, ביניהן קולומביה, גווטמלה ואינדונזיה.שפתה, כאילו מכינה אותך להפוגה הבאה, בלגימה טעימה וממושכת.

בתי קפה נולדו כמקום מפגש חברתי ות

רבותי. בסיס תרבותי זה, שסבב סביב שתיית המשקה בצוותא, הוא אחת הסיבות להילה שעוטפת אותו. שתיית קפה נחשבת עד היום לטכס שלם, לו אנו מקדישים זמן, כסף ומחשבה, גם אם אנחנו לא תמיד מודעים לכך. הקפה של הבוקר, הפסקת הקפה, קפה עם חברה – כולם דורשים פרק זמן ייחודי שמוקדש לא אחת לזמן איכות שלנו עם עצמנו או עם אנשים היקרים לנו. בנוסף, צריכת מוצרי הקפה מתפתחת עם השנים ומביאה אל המדפים מבחר אינסופי, חדש ומתחדש של פולי קפה על מוצריהם השונים, קפה נמס, קפה שחור, קפה מגורען ועוד. צריכת סוג מסוים של קפה היא בבחינת מנהג והרגל, עד כי אנשים מבחינים בקלות ובחדות בין סוגי הקפה השונים שהשוק מציע, ומקפידים לשתות את הסוג האהוב עליהם והמוכר. כהרגל יום יומי, קפה הוא בין המוצרים הספורים אשר נמנים על מוצרי הבסיס של הבית, כלומר מוצרים אשר נקנים מיד כאשר הם אוזלים או אף קודם לכן. זאת ועוד, יש המקפידים לשתות את הקפה שלהם בכוס מסוימת בלבד או במינון מדויק ונכון. אלו מבליטים את היות שתיית קפה טכס תרבותי ופולחן של הפרט.

בתי הקפה מושכים אליהם, מימיהם הראשונים, אנשי הגות ותרבות, עניין ודעת. מנהיגים גדולים, אמנים, סופרים והוגים רבים בילו חלק נכבד מזמנם בלגימת כוס קפה יחד. סביב ההוויה הזו מביא עימו הקפה קסם רב. המחשבה על אינספור השיחות שנדונו בין לגימת קפה אחת למשנתה מעבירה בראש את המחשבה, "אילו רק יכול היה הקפה לדבר"...

מאז ועד היום אמנם עברו להן מאות שנים

אך סממנים בסיסיים אלו עדיין מייצגים נאמנה את מנהג שתיית הקפה. המודרניזציה עם זאת, נותנת את אותותיה אף כאן. בתי הקפה השתכללו והתרחבו, והם כוללים כעת מגוון עצום של היצע, אירוח ומוצרים נלווים. אופן שתיית המשקה התרחב וכיום ניתן למצוא עשרות הצעות הגשה שונות המתבטאות במינוני האספרסו והחלב.האקט החברתי או האישי נשמר ושכיח לצפות באנשים לוגמים את כוס הקפה שלהם מעל דפי עיתון הבוקר או מהדורת הספורט, מעל דפיו של רב מכר עב-כרס או ביוגרפיה מרתקת. כאשר ברקע נשמעת לה מוזיקה כזו או אחרת, כל מה שנדרש ממך לעיתים הוא רק להישען לאחור ולספוג את האווירה. לא פעם סופר כי שורותיו של רב מכר כזה או אחר נצרפו יחדיו בין לגימה אחת לשנייה של כותבו. כיום ניתן למצוא את לוגמי הקפה, בבית ובחוץ, נהנים מעוד לגימה כשמולם מונח המחשב הנייד האישי שלהם. תופעה זו ממחישה שוב כיצד הקפה הינו נלווה לפעילות וליצירה היום יומית. הישיבה עם המחשב האישי עשויה להיות לצורך מטרות שונות ומגוונות. גלישה באינטרנט באתרים השונים, התעדכנות במייל האישי, כתיבת מסמך או רעיון וענייני עבודה למיניהם. כאשר אתה יושב מול מכשיר חשמלי קר זה, החיבור לעולם האמיתי הוא כוס הקפה שלך. יד אחת על המקלדת והשנייה מונחת על ידית הכוס או על שפתה, כאילו מכינה אותך להפוגה הבאה, בלגימה טעימה וממושכת.את המחשבה, "אילו רק יכול היה הקפה לדבר"...